הדרך בה התקשורת בוחרת לתאר לנו את המציאות.
זהו דימוי, שיקוף, שחזור או תיווך של אדם, חפץ או קבוצה בטלוויזיה.
הטלוויזיה מייצגת את המציאות ברמה שטחית, כאשר לכל ייצוג יש משמעות אחת בלבד.
התוצאה היא ייצוג בררני, רדוד ומוגבל, הגורם לייצוג מכאני ומכליל.
נוצר הרושם כיאילו הייצוג הטלוויזיוני הוא אמיתי ומשקף את המציאות במידה טובה יותר- אך זוהי אשליה בלבד, היות שהטלוויזיה מייצגת את המציאות באופן שטחי מאוד.
זהו דימוי, שיקוף, שחזור או תיווך של אדם, חפץ או קבוצה בטלוויזיה.
הטלוויזיה מייצגת את המציאות ברמה שטחית, כאשר לכל ייצוג יש משמעות אחת בלבד.
התוצאה היא ייצוג בררני, רדוד ומוגבל, הגורם לייצוג מכאני ומכליל.
נוצר הרושם כיאילו הייצוג הטלוויזיוני הוא אמיתי ומשקף את המציאות במידה טובה יותר- אך זוהי אשליה בלבד, היות שהטלוויזיה מייצגת את המציאות באופן שטחי מאוד.
חשוב לציין כי הייצוג על מרקע הטלוויזיה או מסך הקולנוע הוא משאב של כוח.
אי הייצוג של קבוצות מסוימות או ייצוג סטראוטיפי של קבוצות מיעוט משמר את מיקומן המשני בחברה.
אי הייצוג של קבוצות מסוימות או ייצוג סטראוטיפי של קבוצות מיעוט משמר את מיקומן המשני בחברה.
לדוגמה: ייצוג המיעוט הערבי בתקשורת הישראלית- כאשר הם מופיעים על מרקע טלוויזיוני בישראל, זה בעיקר בהיבט שלילי וממוסגר, כלומר בהקשרים של אי סדר ובנושאים ביטחוניים.
הפערים בין המציאות לבין הייצוג של המציאות בדרמות הטלוויזיונית:
1) הגזמה: הטלוויזיה מבליטה באופן מוגזם וקיצוני ביותר את המעניין, המרגש, יוצא דופן ומה שיש לו תהילה וזוהר, גם אם הדבר אינו כך במציאות.
[נשים בתפקידים ראשיים- יפות, הבלשים לא מפספסים ועוד].
2) פתרון בעיות: בעיות שביום יום אינן נפתרות במהרה או שלא נפתרות בצורה מוחלטת ולא קלה, במציאות הטלוויזיונית חייבות להיפתר בצורה מוחלטת במגבלת זמן ידועה מראש.
[בדרמה בודדת או בסדרה חייב להיות סוף (הפתרון לקונפליקט) גם אם אינו הגיוני בכדי להתחיל את הפרק הבא].
3) צפוי/ לא צפוי: במציאות החיים אינם צפויים מראש והם מורכבים מדמויות שונות וייחודיות.
במציאות הטלוויזיונית התכנית מאופיינת בעלילות דומות, במבנה קבוע ובדמויות סטראוטיפיות וצפויות מראש.
1) הגזמה: הטלוויזיה מבליטה באופן מוגזם וקיצוני ביותר את המעניין, המרגש, יוצא דופן ומה שיש לו תהילה וזוהר, גם אם הדבר אינו כך במציאות.
[נשים בתפקידים ראשיים- יפות, הבלשים לא מפספסים ועוד].
2) פתרון בעיות: בעיות שביום יום אינן נפתרות במהרה או שלא נפתרות בצורה מוחלטת ולא קלה, במציאות הטלוויזיונית חייבות להיפתר בצורה מוחלטת במגבלת זמן ידועה מראש.
[בדרמה בודדת או בסדרה חייב להיות סוף (הפתרון לקונפליקט) גם אם אינו הגיוני בכדי להתחיל את הפרק הבא].
3) צפוי/ לא צפוי: במציאות החיים אינם צפויים מראש והם מורכבים מדמויות שונות וייחודיות.
במציאות הטלוויזיונית התכנית מאופיינת בעלילות דומות, במבנה קבוע ובדמויות סטראוטיפיות וצפויות מראש.
[הגיבור תמיד מתאהב בגיבורה והם לא יכולים לממש את אהבתם].
4) דרכי קיצור: הטלוויזיה מרבה להשתמש בסוג של דרכי קיצור ע"י שימוש בסוגים שונים של טיפוסים ומוסכמות שקל לזהותן- סטראוטיפים.
[מקצינים תכונה מסוימת, לא מייצגת, של קבוצה כלשהי ומאפיינים אותה באמצעות קודים מוכרים, בלונדינית מטומטמת].
5) מתח ודרמה: הטלוויזיה המסחרית מאלצת יוצרים להתאים את מציאות תכניותיהם, לכללי המדיום, כדי להקל על הצופים את הצפייה, ליצור מתח ודרמה ולמנוע מהם לעבור לערוץ אחר.
[פרסומות ברגעי השיא והמתח, והעלילה מתקדמת לפי מבנה ברור ומוכר].
6) קבוצות גיל: קבוצות הגיל מיוצגות בטלוויזיה בצורה חד משמעית ושונה מאשר במציאות.
[ילדים הם תמימים, בני הנוער מרדנים והקשישים הם פגיעים ומהווים עול על החברה.]
4) דרכי קיצור: הטלוויזיה מרבה להשתמש בסוג של דרכי קיצור ע"י שימוש בסוגים שונים של טיפוסים ומוסכמות שקל לזהותן- סטראוטיפים.
[מקצינים תכונה מסוימת, לא מייצגת, של קבוצה כלשהי ומאפיינים אותה באמצעות קודים מוכרים, בלונדינית מטומטמת].
5) מתח ודרמה: הטלוויזיה המסחרית מאלצת יוצרים להתאים את מציאות תכניותיהם, לכללי המדיום, כדי להקל על הצופים את הצפייה, ליצור מתח ודרמה ולמנוע מהם לעבור לערוץ אחר.
[פרסומות ברגעי השיא והמתח, והעלילה מתקדמת לפי מבנה ברור ומוכר].
6) קבוצות גיל: קבוצות הגיל מיוצגות בטלוויזיה בצורה חד משמעית ושונה מאשר במציאות.
[ילדים הם תמימים, בני הנוער מרדנים והקשישים הם פגיעים ומהווים עול על החברה.]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה